ביום רביעי 30.4.2025, ב' אייר ה'תשפ"ה, התקיים טקס הזיכרון לחללי גדוד 53 גבעתי תש"ח, באנדרטת הגדוד בגבעת גוליס.
הטקס התקיים במעמד לוחמי ולוחמות הגדוד, משפחות שכולות, יו"ר עמותת גבעתי מר יצחק לויט וחיילי חטיבת גבעתי.
דברי יו"ר העמותה:
משפחות שכולות, חברים, ידידים, חיילי חטיבת גבעתי, נציגי הישובים, מוקירי זכרם של הנופלים, גב' רותם אלעזרקי המחנכת של כיתה ה -1 בבית ספר מבואות בבאר טוביה, חניכי הישיבה הקדם צבאית במרכז שפירא ואחרונים חביבים, לוחמי גדוד 53 במלחמת העצמאות אברהם בן הדור, עודד נגבי וחיים קרסו,
קהל נכבד:
ראשית כל אני רוצה להודות למר עודד נגבי ולמר עדי בן יהודה על מסירות אין קץ, שבלעדיה לא ניתן היה להוציא אל הפועל את הטקס החשוב הזה, שעיקר מטרתו לקיים במעשים את צו הדורות – להזכיר ולזכור את הנופלים.
במלחמת העצמאות גדוד 53 של חטיבת גבעתי נלחם באין ספור קרבות, לרבות קרבות הבלימה נגד הצבא המצרי שפלש וחדר עמוק לארץ. בחלק מהמקרים נאלץ הגדוד לנהל קרבות נסיגה קשים תוך אבדות כבדות. אך בסיכומו של דבר, הפגין רוח לחימה והתמדה, חרף תנאים כמעט בלתי אפשריים.
ההישגים היו רבים וגדוד 53 נחשב לאחד מעמודי התווך במאמץ לעצור את הצבא המצרי. במלחמה הגדוד הוכיח יכולת התקפית מרשימה והיכה צבאית ומורלית את הצבא המצרי, ובמידה רבה, מנע מהמצרים להמשיך צפונה אל תוך גוש דן.
למרות האבדות, הקשיים והמחסור באמצעי לחימה, הצליח הגדוד לעמוד במשימות שהוטלו עליו ולהכריע קרבות חשובים. אך כל זה הושג במחיר דמים כבד: מאות לוחמים נפצעו ו 145 נפלו בקרבות , בניהם גם שבעה שורדי זוועות השואה שכל משפחתם נספתה והם היו לנצר האחרון….ואלה שמותיהם: יוסף אוסמו, שמואל בוקי, דודי גנסלר, גילה דוידוביץ, מנחם רוזנבלום, נחום שוורצמן ואשר שמולביץ, יהי זכרם ברוך.
אותה רוח לחימה של לוחמי גבעתי תש"ח, נושבת גם היום בין שורותיה של החטיבה הסגולה. רק הקשיבו לצליל ולמורשת שהנחילו לנו דור תש"ח, האזינו לדברים של לוחמי ומפקדי החטיבה בהווה. אלו גם אלו, זה בזה שזורים ומזוגים, הסיפורים שונים אך הרוח אותה רוח, הרוח ששמה הוא גבעתי.
רוח של יוזמה, של נחישות, של תחבולה, המאפשרת לעשות, עם מה שיש, הרבה יותר. אותה רוח של רעות, מסירות ואחוות לוחמים שמזכירה לנו כל העת – כי יחד ורק יחד ננצח.
לשמחתי אני פוגש את הרוח הזו גם בבתי חולים אצל צוותים רפואיים שעובדים סביב השעון, כי ברור להם שהצלת חיים קודמת לנוחיותם הפרטית, אני פוגש אותה אצל הפצועים הרבים של החטיבה שעדיין מאושפזים בבתי חולים ובמרכזי שיקום, וכשאני שואל קטוע יד מה בדעתו לעשות כשיסיים את תהליך השיקום, עונה ללא היסוס "אני רוצה לחזור לחברים שלי בפלוגה ולהשלים את המשימה", אני פוגש אותה גם בתעשיית ההייטק, אצל צעירים מוכשרים ונחושים המפתחים טכנולוגיות חדשניות לא עבור בצע הכסף אלא על מנת להביא תועלת לעולם ומזור לאנושות, אני פוגש אותה באין ספור ארגוני מתנדבים הדואגים לאוכלוסיות החלשות בחברה הישראלית, ועוד ועוד…
בהקשר זה אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי…
לפני שנה פגשתי איש יקר, "צעיר" בן 99 שהוא שכן שלי בירושלים. מאז היכרותנו התפתחה בינינו ידידות אמיצה, ובאחד משיחתנו התברר שיש לו זיקה מאוד משמעותית לחטיבת גבעתי.
שמו פרופסור אוריאל בכרכך, הזמנתי אותו להגיע לטקס ובלי לחשוב פעמיים הוא ענה לי מיד בחיוב. לצערי אתמול בערב הוא הודיע לי שרעייתו פרופסור זהרה יניב בכרך עם דלקת ריאות ולכן לא יוכל להגיע.
אוריאל הוא פרופסור לכימיה וביולוגיה מולקולרית אשר זכה במהלך חייו להכרה בינלאומית בזכות מחקרים יישומים בתחום ריפוי מחלת הסרטן ועוד תחומים שהשתיקה יפה להם. אבל הפרק הלא פחות חשוב בקורות חייו, הוא חלקו בכיבוש מצודת יואב בקרב השמיני והאחרון ב 9 בנובמבר 1948.
לקראת פרוץ מלחמת העצמאות, פרופסור בכרך היה סטודנט לכימיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. הוא נקרה לדגל עם עוד 20 סטודנטים, בראשות אהרון קציר, להקים את חיל המדע של צה"ל. הוטלה עליו משימה – לפתח תותח שיכול לירות פגז של 40 קילו למרחק של 1.5 ק"מ. תוך מספר שבועות המשימה הוכתרה בהצלחה והתותח נכנס מיד לשירות מבצעי. השימוש הראשון היה כשאוריאל, בעומדו על מגדל המים של קיבוץ נגבה, כיוון למטרה את היורה בתותח. הפגז הראשון החטיא את המטרה אבל השני נפל בדיוק במחסן התחמושת ונוצר פיצוץ אדיר שבעקבותיו נפגעו רבים מהחיילים הסודנים שאיישו את המצודה. פגז נוסף בכינון ישיר שנורה על ידי כוח אחר, פרץ פרצה גדולה בקיר המצודה ואפשרה את ההסתערות של הכוחות של חטיבה 8 בפיקודו של יצחק שדה. כך למעשה הכוח הסודני נכנע ויצא מהמצודה בידיים מורמות.
מאז ה 7 לאוקטובר הארור, החטיבה נלחמת בעזה כמעט ללא הפסקה. החטיבה השתתפה ואף הובילה את שלושת התמרונים העיקריים בעזה, בחאן יונס וברפיח.
בימים אלה, לאחר הפוגה של מספר שבועות בלחימה, היא שבה להילחם ברצועה ומובילה תמרון נוסף במטרה להפעיל לחץ נוסף על ארגון הטרור חמאס ולפרק את גדודי החמאס שעוד נותרו ברפיח. לוחמי ומפקדי החטיבה ממשיכים לסכן את חייהם ולהילחם באומץ לב, בעוצמה, בנחישות ובתחכום, תוך חתירה מתמדת לניצחון על מנת להגן על המדינה ואזרחיה. אשרינו שאלה לוחמי ומפקדי החטיבה הסגולה!
אך גם זה במחיר כבד…89 לוחמי חטיבת גבעתי נפלו מאז תחילת המלחמה, מחציתם מפקדים, 89 לוחמים ומפקדים שנוספו ל 1,040 החללים של חטיבת גבעתי לדורותייה. למעלה מ 1,150 לוחמים של החטיבה נפצעו במלחמה, כ-100 עדיין מאושפזים בבתי חולים או ובמוסדות שיקום, מספרים בלתי נתפסים. נתפלל יחד להחלמתם המהירה והמלאה.
במסגרת העמותה מתקיימת פעילות רווחה ענפה עבור המשפחות השכולות, חיילים בודדים, משפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך במיוחד, רכישת ציוד מציל חיים עבור החטיבה, טיפול בפצועים בגוף ובנפש, ועוד ועוד….אך ברצוני להרחיב מעט אודות פרויקט ייחודי שיזמנו בעקבות המלחמה, בעל משמעות כבירה עבור לוחמי החטיבה – פרויקט משפחת הסגולה.
מדובר בפרויקט עם חזון ארוך טווח, שמטרתו להכיר תודה ולגמול טוב לבוגרים של החטיבה על ידי הקמת קהילה שתסייע להם בקידום תעסוקתי, בלימודים, בחיזוק החוסן הנפשי, בתהליכי השתלבות מחדש ובבניית עתידם.
החזון שלנו הוא להפוך את משפחת הסגולה לבית שני עבור בוגרי חטיבת גבעתי, קהילה מגובשת, תומכת ומסייעת זה לזה.
הפרויקט יצא לדרך בתחילת השנה ועד כה השתלבו בו 2,500 בוגרים של החטיבה. היעד הוא הגיע ל 10,000 בוגרים עד סוף שנת 2026.
מכובדי כולם – אני נושא יחד אתכם תפילה ותקווה שמטרות המלחמה יושגו כפי שהוגדרו בתחילתה: מיטוט שלטון החמאס, פירוק הזרוע הצבאית והחזרת כל החטופים, מהר ככל האפשר, ובכך לשים קץ לכאב והיגון שמלווה את המשפחות והסבל הנוראי של החטופים הנמשך כבר 566 יום.
ובנימה אופטימית… הערב נציין את יום העצמאות של מדינתנו היקרה,
נעצור לרגע להתבונן,
להביט בגאווה על הדרך שעשינו,
לזכור את המחיר, את הגבורה, את התקווה.
מדינה שנבנתה בידיים אוהבות ובחלום עיקש,
ממשיכה לצמוח בקצב מפעים, בעשייה בלתי נלאית ואני רוצה לקוות גם באחדות השורות.
ביום העצמאות, נברך כולנו:
על הארץ הזו, שהיא בית.
על העם הזה, שהוא משפחה.
ועל הרוח — שהיא נשמת האומה.
חג עצמאות שמח!
